רש"י על מועד קטן ז׳

1 עד כמה - מרוחקין הני תרי חורי נמלים דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני:

2 עד פרסה - אי ליכא פרסה בינייהו אע"ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מכירין הני בחורי דהני:

3 נועץ שפוד - במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן:

4 הוצא - ענפי דקל דתמרים:

5 דפנא - בייר וקעבד גדר מדפנא ומגדל אותה מהוצי הדקל:

6 צר בצרור - מניח אבנים זה על גב זה:

7 אמר רב חסדא לא שנו - דאמר מתני' מקרין אבל אינו בונה כדרכו:

8 בכותל גינה - דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי:

9 אבל בכותל חצר בונה כדרכו - דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה:

10 גוחה - שוחה ונטוי:

11 סותר ובונה כדרכו - דהיינו כותל חצר מסייע ליה לרב חסדא:

12 מפני הסכנה - שלא תפול על הולכי ברשות הרבים:

13 שלא מפני הסכנה לא - קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו אע"פ דליכא סכנה:

14 תריץ - לא קשיא לרב חסדא דהא דקתני במקום סכנה היינו דסתר לה כשגוחה ובונה לה שפיר:

15 הכא - דקאמר רב חסדא שלא במקום סכנה בונה כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן אבל לא סתר לה במועד:

16 התם - במקום סכנה לסתור משום דאיכא סכנה ולא ליבני דבבנין ליכא סכנה:

17 א"כ דלא בני:

18 ממנעי ולא סתרי - והוי סכנה:

19 מתניתין נמי דיקא - כרב חסדא דגינה אינו בונה במועד כדרכו:

20 אלא לאו בגינה - ובשביעית בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה כדרכו:

21 מתני' רואין את הנגעים להקל - כלומר רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר:

22 לא להחמיר - שאם רואה הכהן שהוא טמא אינו אומר כלום שאם מטמאו נמצא מצערו במועד ורחמנא אמר דברים טז ושמחת בחגך:

23 גמ' שאם אתה נזקק לו להקל אתה נזקק לו להחמיר - כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר בין הוא טמא בין הוא טהור:

24 א"ר נראין לי דברי ר' מאיר במוסגר - שרואין ודברי רבי יוסי במוחלט:

25 בהסגר ראשון - שאם מטהר ליה משמח ליה אי לא מטהר ליה לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא אלא מסגר ליה פעם שניה:

26 בהסגר שני - דאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער ליה:

27 מר - ר"מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא:

28 סבר בכהן תלא רחמנא - דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה לא הוי טמא ולהכי חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום ולא הוי טמא:

29 ומר - ר' יוסי דאמר לא להקל:

30 סבר לטהרו ולטמאו כתיב - דכי חזי ליה כהן דטמא לא מצי למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא מצערו שמטמאו במועד:

31 והא תניא איפכא - דברי ר"מ במוחלט דברי ר' יוסי במוסגר:

32 ומר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה - האי תנא דאמר א"ר נראין דברי ר"מ במוחלט ודברי ר' יוסי במוסגר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ולהכי חזי בימי חלוטו דאי מטמאו לא מטמא יותר מדמעיקרא ואי מטהרו משמחו דאית ליה צוותא דעלמא אף על גב דאסור בתשמיש המטה צוותא דעלמא עדיף ליה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה:

33 מר סבר צוותא דאשתו עדיף ליה - ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני דאי מטהרו משמחו ואפי' מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ מג' מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא אפ"ה לית ליה צערא דהא אית ליה צוותא דאשתו ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו ודברי ר' יוסי במוחלט דאפי' מטהר ליה דאע"ג דשרי ליה למחנה ישראל אית ליה צערא דלית ליה צוותא דאשתו דאסור הוא דכיון דמטהר ליה מחלוטו מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו דכתיב שובו לכם לאהליכם:

34 ימי ספירו - אסור בתשמיש המטה ולא ימי חלוטו:

35 יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו - כלומר לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו דעוזיהו היה מצורע ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו:

36 אף אני כך אמרתי - דמצורע מותר בתשמיש המטה דוישב מחוץ לאהלו בימי ספירו כתיב:

37 ורבי סבר מאי דגלי גלי - להכי אמרי' ימי ספירו ולא ימי חלוטו:

38 למימרא דבכהן תליא מילתא - פריך בין לר"מ בין לרבי יוסי דר"מ אומר בהדיא אי טמא שתיק ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא:

39 נותנין לו ז' ימי המשתה - דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה:

40 ולכסותו - אם נראה הנגע בכסותו:

41 אם ממתינין לדבר הרשות - הרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית וילפי' מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות דומיא דהכא כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות כ"ש דממתינין לו לדבר מצוה כגון חתן וברגל:

42 משמעות דורשין - דמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא:

43 דבר הרשות איכא בינייהו - רבי יהודה דמפיק מביום הראות בו ומכאן אמרו חתן ורגל דהיינו מצוה ממתינין לו אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו כדאמרי' לעיל דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו:

44 לא גמרינן - דהוי חידוש ומחידוש לא ילפינן דכל היכא דאיכא חידוש אין לך דבר בו אלא חידושו: